iparking

iparking

חניה תנועה ותחבורה

תיבא

היא החלה בכלל בתחום אחר, הגיעה לתחום החניה במקרה לפני 20 שנה • ומאז היא מפתחת מערכות קצה חכמות לניהול, שליטה ובקרה על חניונים בכל העולם • בראיון מיוחד למגזין 'חניה' חושפת הנהלת החברה איך החלה בתחום (בגלל שביקשו מהמייסד עזרה בסוגיה הקשורה לכך) • מדברת על קשיי החדירה לשוק האמריקאי, שבסופו של דבר הפכה לשחקנית חשובה בו • על הפתרונות המורכבים שמגיעים עד לאוסטרליה • ומה צפוי לה בעשורים הקרובים

מעט לפני סוף המילניום. חבר של צחי תבורי, מייסד תיבא, מבקש ממנו עזרה הנוגעת לברקוד – כך החלה החברה, שנוסדה 12 שנה לפני כן (1986), להיכנס לתחום המערכות החכמות של החניה. מאז עברו מיליוני מכוניות ואלפי חניונים דרך מכשירי השליטה, בקרה והניהול של החברה, שהפכה בינתיים לאחת מהמובילות בטכנולוגיית הקצה שעוזרת לנהל טוב יותר (וגם באופן פשוט יותר) את החניונים. 

בראיון מיוחד מדברים המנכ"ל משה דוד, סמנכ"ל המכירות רוני חומוצאני וסמנכ"ל התפעול אילן לב על הדרך הארוכה שעשתה תיבא בעולם החניה, ההתחלה לא פשוטה בארה"ב, המצב כיום והתכניות לעתיד.

כיצד החלה החברה את פעילותה?

דוד: "תיבא קיימת כבר 33 שנים. היא הוקמה על ידי צחי תבורי וכאמור, החלה בכלל בתחום שלא קשור לחניה. לפני כ-20 שנה תבורי הגיע די במקרה לחניה. היה זה כאשר חבר ביקש ממנו איזו עזרה בנוגע לברקוד. בתחילת המילניום איפשהו בתחילת שנות ה-2000, תיבא נהייתה המובילה בארץ בתחום הזה, זאת לאחר תחרות עזה, עם חברות אחרות בארץ ושחקנים נוספים". 

לפני בערך 11 שנים נכנס איש העסקים שלמה שמלצר כשותף שווה עם תבורי בחברה. את ההשקעה הזאת הוא הכפיף תחת אפקון, שהפכה לחברה האם. 

דוד: "כיום אפקון הם בעלי מניות וגם המפיצים שלנו בישראל. במקביל, לפני כעשר שנים, תיבא יצאה לארצות הברית והקימה משרד באטלנטה. ההתחלה הייתה לא פשוטה. תיבא ניסתה למכור, אבל לא היה לה מוניטין והבנת השוק האמריקאי. עם זאת עדיין היו מכירות. בתקופה זו ישראל הייתה עדיין הבסיס. 

"כיום אנחנו כבר בשלב אחר באמריקה. בשלב שעשינו את ההחלפה הראשונה של מערכת תיבא בארצות הברית במערכת חדשה במקום הישנה שהותקנה לפני כשמונה שנים. ההחלפה הייתה במקום סמלי למדי – אחד ממתקני הגולף בארצות הברית, דוראל, ליד מיאמי. (היום הוא נקרא טראמפ דוראן גולף רזולט). זו בעצם הפעם הראשונה בארצות הברית שכבר הגיע לסוף חיי המערכת שהתקנו ועכשיו גם החלפנו אותה". 

ההתפשטות

לפני כשש שנים תיבא התחילה לפתח את רשת המפיצים בארצות הברית. כיום, כך נראה, היא בשלישייה הראשונה עם רשת של כמעט 40 מפיצים בצפון אמריקה, דהיינו קנדה ארצות הברית. לפני 3 שנים נכנס משקיע נוסף – קרן השקעות בשם "טנא", שכיום הינה בעלת המניות הגדולה בחברה, עם שיעור של 40%. 

מהו לב הפעילות שלכם כיום? 

"על פי הערכות, יש לנו כיום סדר גודל של בין 60-65 אחוז מהשוק הישראלי. מדובר על מפעילים גדולים כגון אחוזות החוף. סנטרל פארק ועוד. המתחרים המסורתיים שיש לנו פה בארץ, כל אחד מהם פחות או יותר שומר על מקומו. בארצות הברית עוד חודשיים נהיה מספר שלוש ואנו נכנסנו גם לאזורים אחרים בעולם". 

עם הנהלת החברה נמנה גם רוני חומוצאני. סמנכ"ל המכירות, האחראי על כל שווקי ישראל, ואירופה, המזרח התיכון, אפריקה, אוסטרליה ואירופה. וכן אילן, סמנכ"ל התפעול והשירות, בארץ ובעולם. אילן אחראי גם על 'פינק פארק' – המערכת להכוונת נהגים לחניות זמינות, שתיבא רכשה.

אילן :"פינק פארק יצרה מעין 'כיכר שוק', שמחברת בין אנשים או גופים שיש להם חניות פרטיות, לבין אנשים שמחפשים חניה. בהמשך, זה התרחב גם לחניונים. אם אתה אדם פרטי הגר בתל אביב, ויש לך חניה באזור עם ביקוש, אך בתקופה מסוימת אינך משתמש בה כי אתה בחו"ל או שאין לך אוטו בכלל, או כשאתה יוצא בבוקר וחוזר בערב, אז אתה 'מוציא' את החניה שלך אלינו, לשוק שיצרנו, ואנשים שבאים לתוך תל אביב חונים שם. זה בדרך כלל מעט יותר זול מהחניונים באותו איזור, וכמובן- כך אנו מגדילים את ההיצע במטרופולינים הגדולים. חשוב לדעת שבעיית החניה בתל אביב, היא לאו דווקא בשעות היום, אלא גם בלילה. אנשים חוזרים הביתה, ואין להם איפה לחנות. ולחנות בחניון זה לא תמיד פיתרון. אף אחד לא רוצה לשלם 8 שעות חניה. אנחנו מגדילים את מלאי החניות בשעות שאנשים לא עובדים. גופים כמו קופת חולים, משרדי עורכי דין – כל אלה יכולים להגדיל את המלאי". 

אפשר כמה נתונים שיעידו על היקף הפעילות?

דוד: "בשנים האחרונות החברה גדלה. היום יש לנו כמה מהחניונים או גופי החניה הכי גדולים בארצות הברית. לדוגמא אנחנו היום מפעילים, בציוד של תיבא, את מה שנחשב החניון הכי גדול בארצות הברית. מקום אחד עם 76 כניסות ויציאות. חניון הכולל 26-28 מכונות תשלום. הוא נמצא באטלנטה במתחם המכונה 'אטלנטיק סטיישן'. מדובר על קומפלקס שיש בו גם חנויות, בנייני משרדים, מבני מגורים, בתי אבות, מגרש בייסבול ואולם קונצרטים ומופעים מאוד גדול. בערב, לדוגמה, אם יש הופעה ב-19:00 כולם נכנסים. אז במקום שיהיה לך 76 נתיבים חצי חצי, אתה שם 60 פנימה. וב-22:00 אתה שם 60 נתיבים החוצה. המתחם כולל 12,000-14,000 מקומות חניה. כיום הציוד שלנו מנהל חניות בקרוב ל-20 שדות תעופה. רק השבוע קיבלנו הזמנה לעוד אחד. אנו חזקים גם בתעשיית המלונות (עובדים גם עם הילטון) והיחידים שעובדים גם עם העיריות. וגם עם הילטון – שתי הרשתות הגדולות וגם עם כל הרשתות הקטנות.

 

צלקות מהשוק הסיני

 

"הפוקוס הראשוני שלנו היה בארצות הברית. השוק האמריקאי הוא בערך חצי או אפילו יותר מסך כל השוק העולמי. אנחנו לא יכולים להיות בכל העולם, אין לנו משאבים עד אין קץ. ובעולם החניה, אין מה לעשות. אתה חייב נוכחות או נציגות מקומית – שלא כמו בתחום תוכנה. הסיבה היא שיש חומרה שצריך להתקין ולתחזק. אז התחלנו מצפון אמריקה, התפשטנו לכל ארצות הברית, קנדה. שמנו דגש על אוסטרליה. יש לנו נוכחות שתלך ותגדל במקומות אחרים כמו אירופה. בסוף אני לא יכול בו זמנית ללכת על כל העולם וגם אין סיבה.

יש משהו לחפש בשוק הסיני או האסייאתי?

דוד: "לי אישית יש צלקות מהשוק הסיני. מבחינתי זה בערך השוק האחרון שאנסה להיכנס אליו. הסיכוי שאנחנו כחברה מערבית עם תקורות, ניהול, פיתוח של חברות מערביות נצליח בסין, מול חברות סיניות מקומיות – הוא אפסי בעיני. העדיפות הראשונה שלי- ללכת למקומות שיש לי יותר סיכוי".

מה למעשה מוכרת תיבא?

דוד: "תיבא היא חברה שהבסיס שלה מערכות לניהול ובקרת חניה. מרבית הפוקוס הפיתוחי של החברה הוא התוכנה כמובן, וכך, כמעט כל האנשים הם אנשי תוכנה. אחד הייחודים שלנו הוא היכולת לנהל באופן מרכזי, בין אם זה חניון בודד ועד תיאורטית, אינסוף. מעשית זה בטח כמה מאות או אלפים, של חניונים. החל מחניון קטן של נתיב כניסה ויציאה, עד חניונים גדולים שאפשר לדמיין בעולם המערבי מבחינת גודל. דברים אלו דורשים פיתוח ותוספה והשבחה תמידית. הרבה השקעה של פיתוח יכולות ניהול מרכזיות".

תמחור דינאמי

דוד: בין "מה שמפתיע אותי בתחום החניה שאין באמת שימוש בכל הנתונים הזמינים בתחום, כדי לעשות תמחור דינמי. כמעט בכל העולם, בטח בישראל, אתה מגיע לחניון והשלט מבשר "בין 9:00-18:00 עשרה שקלים שעה". פשוט אין תמחור דינמי. זה בכלל לא מעניין אם החניון מלא או לא".

אבל זה הכיוון אליו נע הענף כיום.

דוד: "מבחינתנו זה כבר העבר. אנחנו עושים את זה בהמון מקומות. לדוגמא, אחד מהחניונים שאנו מנהלים הוא באוניברסיטת ענק אמריקאית. נכנסים ויוצאים ממנה כ-150,000 איש מידי יום. במתחם זה יש המון תהליכים שקובעים מחיר. זה מתחיל מתפוסה, עובר דרך חניונים שבימים ושעות מסוימות מיועדים אך ורק למרצים או רק לסטודנטים ויכול גם להיות שבטווח שעות מסויים החניון יהיה מיועד רק לפקולטה מסוימת. 

"שיטות הניהול הללו הם גם אחת הסיבות שקנינו את פינק פארק, וכאן מדובר על הפעילות בישראל. יותר ויותר אנו פונים לגופים או עובדים עם גופים שיש להם כמות מאוד גדולה של חניונים, לדוגמא חברות ניהול נדל"ן גדולות, בעלי אלפי נכסים בארצות הברית ואו מפעילי חניה שיש להם אלפי מקומות חניה תחת ניהולם. אחד הדברים שגילינו- שיש עולם וירטואלי שהוא קצת מנותק. יש עולם שלם של אפליקציות ואין להם איך להיכנס לחניונים ולהשתלב בהן אלא אם כן הם עושים אינטגרציה איתי. הרי אם זה חניון שלי, הם צריכים לעשות אינטגרציה איתי. לדעתי, כיום אנו עושים אינטגרציות עם עשרות ואף מאה גופים שונים".

חומוצאני מספר על עוד שוק של תיבא, אוסטרליה. "זהו שוק שאנו עובדים בו חזק מאוד. לדוגמא, רשות הרכבות של סידני. העיר הזו כוללת 400 חניונים ששייכים לרשות התחבורה – אוטובוסים, רכבות וכל אמצעי ההסעה ההמוניים. אנחנו מטפלים או נטפל בקבוצה של 200 חניונים ראשונים, שבהם גם חניוני בחינם. אלו נועדו למי שנוסע ברכבת או אוטובוס. באמצעות היכולת של תיבא לקרוא כרטיסי רכבת ניתן לוודא שהחניון יהיה באמת מיועד לאלו שמשתמשים באמצעי הסעה המוני זה, ולא לאנשים אחרים שבאים רק כדי לחנות ללא תשלום. יש לנו פתרון עוד יותר מורכב", מסביר חומוצאני, "והוא הטיקטלס – ללא כרטיסים. יש מחסום ומצלמה. ביציאה, אם נסעת ברכבת אתה מציג את הכרטיס ויוצא, ואם לדוגמא נסעת לפני יומיים זה לא יפתח לך את השער ואתה צריך לשלם ביציאה עם כרטיס אשראי". 

 

הנהלת תיבא

מהם האתגרים שלכם, עשר עד שני עשורים קדימה?

דוד: "הפוקוס העיקרי שלנו היום הוא על הצד התיכנותי – תוכנה, אפליקציה, ענן וכדומה. כמעט 90% מהטכנולוגיה בחברה עוסקת בכך ולשם אנחנו משקיעים את מרבית האנרגיה. אני אישית מגיע מרקע שהוא כולו תוכנה. כשבאתי לתיבא הנטייה הטבעית שלי לומר הכל יהיה תוכנה, אפליקציות וכדומה. אבל יש כמה דברים שלהפתעתי, סותרים את זה. בארה"ב תשלום בעזרת אפליקציות הוא מאוד נמוך. אנשים שם משתמשים פחות באשראי בגלל העמלות. כך יוצא באופן מפתיע שגם בהתקנות הכי מתקדמות שלנו כגון בשדות תעופה ואוניברסיטאות תמיד הם מוסיפים אפשרות לתשלום במזומן. לכן אני מעריך שהחלק של שימוש באמצעי כרטיסי אשראי ואפליקציות, ילך ויגדל, אבל עידן המזומן לא יעלם. בטח לא ב-5-10 השנים הקרובות". 

אילן: "קיימים מלא אתגרים. למשל להיכנס לשווקים שאנחנו מאוד קטנים בהם כגון אירופה. אלא שחייבים לתעדף. אין אפשרות ללכת לכל השווקים בבת אחת. יש לציין כי בשנתיים גדלנו יותר מפי שלושה. יש לנו יעדים של פוקוס אסטרטגי. כך, השוק האמריקאי זה שוק אדיר ויש לנו שם מקום לעד אינסוף. כמו כן, לכל מדינה ומקום דרישות המאפיינות אותו. לדוגמא, באוסטרליה נושא הללא כרטיס הוא מאוד פופולארי. בארצות הברית לא".

אתם נעזרים בכוחות מקומיים?

אילן: "בוודאי. אנחנו מנסים למצוא שותפים, מפיצים איפה שיש וכן אנו שוכרים אנשים מקומיים". 

כשאתם באים לתערוכת אינטרטרפיק ומציגים את עצמכם, מה היתרון שלכם שיכול למשוך את האירופאים?

אילן: "ביחס לכל האירופאים, מבחינה טכנולוגית, אנחנו בדבוקה המובילה. בדברים מסוימים אנחנו יותר טובים. עם זאת יש חברות שקיימות עשרות שנים ואשר בנו מוצר עם הצרכים של השוק המקומי. אין ספק שצפון אמריקה, אוסטרליה וכמובן ישראל (וכן מספר חלקים אחרים בעולם, במידה כזאת או אחרת) הם השווקים שלנו. מבחינה טכנולוגית – אנו פתוחים יותר מחברות אחרות.

להיות חברה ישראלית זה יתרון או חיסרון? 

אילן: "גם וגם. תלוי למי אתה מוכר. אנחנו נתפסים יותר חדשניים ויותר זריזים. מצד אחד. אבל מצד שני, בגלל שאנחנו בתעשייה שעדיין יש בה גם חומרה, יש מוניטין של מצויינות לחברות הבאות ממדינות כגון גרמניה או יפן, עם מוניטין של מצוינות. למשל ענף הרכב הגדול בשתי מדינות אלו. עם זאת, אחד הדברים שיש לנו הוא שאנחנו יותר זריזים, יותר פתוחים ויותר מוכנים. כך היה ב'סיזר' בלאס וגאס כשהתחרינו וזכינו בפרויקט. מערכת הניהול הראשונה שלנו עלתה לאוויר במרץ רק שלושה חודשים אחרי. יש חברות הרבה יותר גדולות מאיתנו, עם צוות פיתוח אולי פי שמונה או עשרה גדול משלנו, שעד היום לא עשו את זה.
מקרה מלון מריוט

כשתהיו בגילם של החברות הוותיקות כנראה 'תיבא' אחרת תעשה לכם את זה גם.

אילן: "לא בטוח. אך יכול להיות. יש חברות שבגנטיקה שלהן נבנות לאט. ואני רואה אצל כל הגרמנים והאירופאים הם נעים לאט. אנחנו חברה חברה גלובלית שמוכרת בעשרות ומאות מיליוני דולרים. מי שהתאים והצליח סבבה. מי שלא – זה יכולות אחרות, כישורים אחרים. אלו שווקים מאוד תובעניים. אתן לכם עוד דוגמא לפרויקט, הפעם במלון הרשת היוקרתית ' מריוט'. ניתן לראות עד כמה האפליקציה היא רב שימושית, לא רק לחניה. בחלק מבתי המלון, כשאתה עושה הזמנה, ונכנס לאפליקציה אז ממש כמו במטוס אפשר לבחור חדר, מיטה אחת או שתיים בחירת חדר מראש ולמעשה הגעה עם ה'מפתח', אני בוחר חדר, רוצה מיטה אחת שתי מיטות באיזה צד, עם חלון או לא, בוחר חדר מראש, מגיע לחדר. אנחנו באנו עם הרעיון למריוט לפיו שמנו את אותו קורא שהם שמים לדלת, רק בחניה. דרך אותה אפליקציה של מריוט, אתה מגיע לחניה, וכמו שאתה פותח את הדלת לחדר, אתה גם פותח את מחסום החניה. מאחר וזו אפליקציה ויש ללקוח מספר חבר במריוט הם יודעים את מי לחייב. כך יוצא שעם אותה אפליקציה גם נכנס לחדר, לחדר כושר, לחדר האוכל ולחניה. אנחנו היחידים שעשינו את השילובים הללו".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן