מנגד, טעינת רכב חשמלי נמשכת יותר מדקה-שתיים (כרבע שעה בעמדה אולטרה מהירה ועד מספר שעות בעמדה איטית). עובדה זו, לכשעצמה, אינה מהווה בעיה, שכן רכבו הפרטי של הנהג הישראלי הממוצע, אינו נמצא בתנועה במשך מרבית שעות היממה. (בשנת 2019 הנסועה השנתית הממוצעת לרכב פרטי הסתכמה ב-16.2 אלפי ק"מ. היינו, פחות מ-50 ק"מ ליום, אשר משמעותה, כי בחלק הארי של שעות היממה הרכב אינו נמצא בתנועה). היא רק מצריכה שינוי תפיסתי, אשר במסגרתו, הנהג יתרגל לטעון את רכבו באחד או יותר מהמצבים/זמנים, שבהם רכבו אינו מצוי בתנועה או במילים אחרות – כשהוא חונה.

משהקשר בין ביצוע פעולת טעינת רכב חשמלי לזמן שבו הרכב חונה הובהר, נותר לבחון היכן תתבצענה טעינות הרכבים בכדי להבין את ההשלכות של הטעינה על החנייה במרחב הציבורי. למשפחה ישראלית ממוצעת יש כ-1.4 כלי רכב פרטיים. (עפ"י הלמ"ס היו בישראל נכון לסוף 2018 כ-2.1 מיליון משפחות, לאור מספר כלי הרכב הפרטיים שישי בישראל, ניתן לראות כי היחס הממוצע של כלי רכב למשפחה עומד על כ-1.4 רכבים פרטיים למשפחה). עם זאת, לחלק מהמשפחות אין חניה צמודה לדירה (בעיקר בבניינים ישנים) לא כל שכן, אין להם שתי מקומות חנייה שמוצמדים לדירתם. כפועל יוצא, חלק ניכר מהמשפחות בישראל מחנות את רכבן (היחיד או הנוסף) במרחב ציבורי.

זווית נוספת להמחשת החשיבות האדירה שיש לחנייה במרחב הציבורי על מהפכת הרכב החשמלי, ניתן לראות בעובדה שכלי הרכב הפרטיים בישראל זקוקים ל-"רצועת חנייה" באורך כולל של למעלה מ-14,000 ק"מ.   4.6 מ'   3,100,000 כלי רכב פרטיים = 14,260,000 מטר = 14,260 ק"מ שהם למעלה מפי 25 מאורכה של מדינת ישראל, אשר לא יכול לקבל מענה רק באמצעות החניות הצמודות בטאבו לדירות.